<h1>יחוסי תנאים ואמוראים לרבינו יהודה ב"ר קלונימוס משפירא רבו של הרוקח — ערך רב חייא בר לוליני</h1>
<h2>דף כה.</h2>
בפירקי דחסידי גר' ר' חייא בר לוליני שמעינהו לענני דאמרי נשדי מיטרא בעמון אמ' להו כשהחזיר הקב"ה את התורה על כל אומה ולשון ולא קבלוה עד שבאו ישר' וקבלוה ואתון שבקיתון ישר' ושדיתו בעמון ומואב שדו אדוכתיהו שדו. ויש לדקדק מכאן כי חסיד גדול היה וחכם גדול היה שהרי אין העננים רשאין להריק ולהמטיר אלא על מקום שמשתלחין שנ' [איוב ל"ז] לכל אשר יצום על פני תבל ארצה והוא גזר עליהן להמטיר בארץ ישר' ועוד שהבין בשיחתן של עננים. וי"ל שעל תנאי נשתלחו העננים מכיון שניתן רשות להבין ולשמוע שיחתן והענני' השמיעו לאותו צדיק לכך נעשה כך כדי שיגזור עליהן להמטיר במקום שנגזר ועל תנאי נצטוו שאם ישמעו אמתלא וטעם להוריד גם על ארץ ישר' שלא יעצרו מימיהן לפיכך התחיל במתן תורה שכך התנאים אם בחוקותי תלכו ונתתי גשמיכם [ויקרא כ"ו], אם שמוע תשמעו ונתתי מטר ארצכם [דברים י"א]. ובכמה מקומות בירושלמ' תלמידוי דר' חייא בר לוליאני [כתובות פי"ג ה"ב] בסדר יומא פ"ב [ה"ב] הל' דדישון פתילה ושאר מקומות ובנדרי' ירושלמ' פרק אין בין המודר [פ"ד ה"ב], משמ' שחבירו של ר' יוסי בר אבין היה, וה"ג התם רב אמ' כל הנתפש על חבירו חייב ליתן לו חייליה דרב הגוזל שדה ונטלוה מסיק (וכו') ולא שמע דא"ר יוח' קנס קנסו בגוזלן. ר' יוסי בר בון ור' חייא בר לולייני תרויהו בש"ר שמי אמרי בארנון וגלגלת. ובפירקי' דחסידי מסיק דרש ר' חייא בר לולייני מאי צדיק כתמר יפרח כארז בלבנון ישגה, אם נאמ' תמר למה נאמ' ארז, אם נאמ' ארז למה נאמ' תמר אלא אם נאמ' תמר ולא נאמ' ארז הייתי אומ' מה תמר אין גזעו מחליף וכו' לכך נאמר ארז דגזעו מחליף. ופרכי' וארז גזעו מחליף, ובבבא בתרא פ' המוכר את הספינה הל' זיתים לקוץ [פ' ע"ב] מסקינ' ובדקלים ובארזים חופר ומשרש לפי שאין גזעו מחליף, ורמינהי וארז אין גזעו מחליף והא דרש ר' חייא בר לוליאני וכו' ומשני הכא והכא בשאר מיני ארזים דאמ' רבה בר הונא עשרה מיני ארזים הן.
